עבודת חקר 30%

              נושא: אידאל היופי בפרסומות. 

מבוא לדילמה

א. שאלת החקר: איך הפרסומות מבנות את אידאל היופי של הנשים לעומת הגברים בישראל? 

ב. דילמה: הבניית מציאות מול שוויון.

ג. כתבה: https://timeout.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%99-%d7%9b%d7%91%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%95%d7%93-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%a0%d7%a9%d7%99/

"הוליווד מקבלת בכיף גברים שבנויים כמו מקרר לצד גברים שנראים כאילו אכלו את כל תכולתו. אבל לנשים לא רזות, שלא לדבר על שמנות, עדיין אין מקום שם. אפילו לא לצד סת' רוגן".  ציטוט זה היינו כותרת המשנה של הכתבה,  ניתן כבר לראות כי , בתקשורת ישנה השוואה וחוסר שוויון בין הנשים לגברים. הכתבה מצדיקה את המושג אידאל היופי בכך שהוא מראה איך היוצרים העומדים מאחורי הפרסומות או הסרטים מבנים לנו את המציאות בכך שגורמים לנו לחשוב כי נשים צריכות להראות בצורה משורטטת על מנת שלצופים יהיה יפה בעין, לעומת גברים שמלוהקים לסרטים ללא קשר למראה החיצוני שלהם. הקולנוע עבר ועובר שלל תהפוכות, אבל דבר אחד נותר יציב – הנשים תמיד נדרשו להיות צעירות, רזות ויפות. מלבד הבנות הצעירות וחסרות הביטחון שמושפעות מסרטים אלו, ישנה עוד אוכלוסיה אשר נפגעת מאידאל היופי, הילדים הצעירים- אשר חשופים לסרטי דיסני בהם כל הדמויות בין אם הן מצוירות או אמתיות הן רזות. ובנוסף הדמויות הרעות בסרט, ה"מכשפות" הן שמנות. הילדים גדלים לדור רדוד שכל בחורה צריכה להיראות כמוהן, הבנות עוברות אובדן ילדות  בכך שהצעירות נחשפות לדיאטות מגיל קטן והופכות להיות אובססיביות לגופן, והבנים לא ירצו לצאת עם מלאה. הילדים יתרגלו לכך שבנות צריכות להיראות ולא יבינו שבחורה מלאה היא לא שונה מאף אחד אחר.

ד. כיום כ-90 אחוז מהסובלים מהפרעות אכילה הן נשים. הפרעות האכילה האלה נובעות ממספר גורמים אך הגורם השכיח ביותר הוא בעקבות הייצוג "המיוחד" וההחפצה שעוברות נשים בפרסומות ובעיקר בתקשורת,  החשיפה הרחבה לפרסומות וסרטים בהם מציגים את האישה כצעירה ללא קמטים, רזה, על גבול השלמות. היום הבנות הצעירות גדלות למציאות שזהו מודל האישה, כך צריך להיראות. נושא זה חשוב ללמידה משום שצריך לשנות את המציאות הנוכחית שבנות מלאות הן לא ראויות ולא מלוהקות לתפקידים שבהם הציבור צופה, צריך ללהק כל סוג של בחורה בין אם היא מלאה, מתולתלת, בלונדית ועוד, כי וודאי ישנן בינהן מוכשרות וראויות לתפקיד ועצוב כי הסיבה העיקרית שהן נפסלות היא רק בשל המראה החיצוני. תפיסת עולם זו, מבטלת את האפשרות של חופש הביטוי שמתממש במדינה דמוקרטית של אותן בנות ולמעשה גורמת לביטול אוכלוסייה שלמה, אשר נשללת ממנה הזדמנות שווה להתמודד לתפקידי מפתח רק בשל המראה החיצוני אשר אינו עומד בקנה מידה אחד עם התפיסה המעוותת שרק יפה, רזה, צעירה ראויה להופיע ולהשתתף וכי לאישה מלאה נפסלת על הסף.  כמישהי שגדלה לתוך עולם שזו הנורמה אני רואה את החשיבות הגדולה לשים את הנושא על סדר היום ולהשתמש במודל הזה שאותו אני לומדת (תקשורת) כאמצעי לשינוי התפיסה החברתית שבנות מלאות לא יכולות לקחת חלק.

רקע תיאורטי:

ילדות יפות+איפור+טון מתחסד= רייטינג the7eye.org.il/224776 (מאמר)

לפני שמתחילים לקרוא את המאמר שכתבה שחר שילוח, ניתן להבין כבר מהכותרת על התוכן שלה.
זו הסיבה שלכותרת יש משמעות חזקה. הקטע מתחיל בתגובה ביקורתית חריפה על כתבה שעשתה רעות ברזילאי שעסקה בדוגמניות קטינות בערוץ 2. הכתבה עוררה הרבה זעם ותגובות מהצופים, ובנוסף עוררה האשמות ותלונות כלפי ההורים של הילדות הללו.
שחר שילוח, טוענת במאמרה כי התקשורת יודעת מה יספק וימשוך את תשומת הלב של הצופים, והיא חוזרת ואומרת במהלך כל המאמר כי רייטינג יביאו רק הבנות אשר יחשפו את גופן ויתאפרו בצורה מושכת, גם אם הן בנות 9. הקטע מצדיק ומחזק את העובדה כי הילדים של היום גדלים לדור משובש, שבנות צריכות להיראות בצורה מושלת, תמיד מאופרות, לבושות חשוף, רזות. דבר זה הולך להשפיע וגם משפיע עכשיו על שני המינים, בנים ובנות: הבנות כל הזמן ירצו להיראות כמו הדוגמניות בסרטים, במגזינים, בפרסומות, על שלטי חולצות ועוד, והבנים יאמינו שבנות מלאות הן שונות ומוזרות משום שככה הוא גדל, בחורה מלאה היא מכשפה, היא רעה.
בנוסף לכך, המאמר מחזק את האמירה שבנות אלו עוברות אבדן ילדות, הן לא נהנות מהילדות שלהן משום שכל הזמן הן עסוקות בעצמן, במראה, בציפורנים, באיפור, בלבוש שהכי יפה ועוד.


הפוטושופ כמשל https://www.the7eye.org.il/162586 (מאמר)

המאמר הבא שכתב רפי מן, תדבר על ייצוג הנשים במגזינים, עיתונים וכדומה. 
המאמר נפתח בכך שקוראי העיתון "ידיעות אחרונות" נחשפו לידוי מצד מנהלי העיתון כי בקרוב מאוד לא יהיה שימוש בפוטושופ עוד- ניתן להסיק מתוך משפט זה כי עד כה היו שימושים בפוטושופ וכי התמנות של הבנות הצרות, הארוכות היפות ובקיצור מושלמות שהיינו חשופים אליהם עד היום היה שקר. 
כיום השימוש בפוטושופ הוא תופעה שכיחה משום שבמהלך השנים קיבענו לעצמנו בראש כי בחורה מלאה היא לא נחשבת, היא לא מעניינת, היא לא יפה, היא לא דוגמא לכלום- וזו הסיבה שגם אם בחרו לקחת בחורה מלאה לצילום במגזין לא ישאירו אותה כפי שהיא אלא יירטשו אותה עד כדי מצב שלא תראה כמו עצמה- יצרו, יאריכו ויאפרו אותה על מנת שתראה "בהתאם". התירוץ של חברות אופנה, מגזינים אלו הוא: "כולם עושים את זה".
הגבלת המשקל של בחורות בצילומי אופנה גורם לבעיות נפשיות רבות, כמוגן המחלה: בולמייה. נשים יפסיקו לאכול רק בשביל לטעום טעימה מחיי הזוהר של להיות על דף במגזין, רק על מנת לניות כמו הבנות שמציגים אותן כמושלמות על הדף אך במציאות עוברות סבל נפשי, אבל האיפור מסתיר את הכל. 
כיום העורכים של המגזינים בהינף מכחול אחד מסוגלים לייצר תמונה מושלמת בעזרת העלמת פצעונים, הסרת קמטים, הוספת גוונים וטון של איפור. התמונה שיוצאת  נטולת ליקויים.
כיום ישנם מספר ארגוני תקשורת להטיל איסורים מפורשים על הכנסת שינויים בתצלומים באמצעות מחשב. כי אסור להוסיף או לשנות דבר לתמונה, הכל כדי להבטיח שהתצלומים ישארו אמתיים וישקפו את המציאות  המציאות היא שלא כולם דובקים בכללים. 

לתת משקל לשיקול הדעת https://www.the7eye.org.il/183262 (מאמר)

מועצת הכבלים והלוויין מגבשת בימים אלו קוד אתי, שבמסגרתו ייאסר על ערוצי הילדים להציג דמויות העשויות לגרום לדימוי גוף מעוות בקרב צופיהם ויונהגו הגבלות משקל מינימום על מגישות ומגישים." 
המאמר הבא שכתבה קלרטה טרגר, מדובר על איסורים חדשים בנוגע לדימויי גוף של נשים בתקשורת. 
הכותבת מתחילה את המאמר בכך שהיא מודעת למצב של בנות אשר מדמות את גופן עקב התקשורת, ישנם מספר גופים אשר חורה להם הנושא והם רוצים לשנות אותו. ולשם כך התכנסו בתכנית בוקר של קשת והציגו את הנושא. חשיפת האוכלוסייה בכלל ונוער בפרט למודל יופי של רזון קיצוני מייצרת תפיסה מעוותת של הגוף ומעודדת הפרעות אכילה.
"חוק הפוטושופ" שיצא בתחילת 2013, קובע מגבלות על הופעת דוגמניות המצויות בתת משקל בפרסומות, ומחייב פרסומאים לציין בגוף הפרסומת אם נעשה שימוש בעריכה להצרת היקפים. החוק בנוסף מציין משקלים מסוימים בהן הבנות יכולות לקחת חלק באותם פרסומות,מגזינים. ישנם אנשים אשר מצדדים בחוק בטענה שהוא פורץ דרך לצמצם את הלגיטימציה שהחברה נותנת לתפיסות מעוותות. אך מנגד יש טוענים כי החוק פוגע מאוכלוסיה מסוימת לעסוק במקצוע שירצו. נראה כי יש כאן ניסיון להתמודד עם תפיסת העולם המעוותת הזו שבנות צריכות להיות רזות ויפות עקב תובנה כי זה גורם לפגיעה בציבור ובפרט בבני הנוער.


האם המוח התרגל לראות נשים כאובייקטים מיניים? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4274996,00.html (כתבה)

הכתבה הזו, שונה משאר הכתבות שאנו מכירים, הכותב בחר פחות לכתוב ולהסביר שוב ושוב את נושא ייצוג הנשים בתקשורת  אלא לתת לנו לראות בעצמנו. הכתבה נפתחת בהסבר כללי על איך מציגים את הנשים לעומת הגברים, את החוסר שוויון שקיים אפילו עד היום. אני אבחר להסביר על שתי תמונות הממחישות את ייצוג הנשים מתוך שלל הדוגמאות שהכותב הוסיף:
תמונה ראשונה- (התמונה הימנית) זו התמונה שפורסמה על ידי חברת המכוניות B.M.W, בתמונה ניתן לראות כיצד החברה המוכרת מציגה לנו מה תפקידה של הבחורה במערכת יחסים, ואיך גם בדבר שנראה הכי אינטימי שיש ושנובע מתוך אהבה רואים כי הגבר לא מעוניין בפנים של האישה אלא רק בגופה, וכי הוא באמת מעוניין בחפץ, במכונית. ובהמשך לנושא, ניתן לראות כי הבחורה שהגבר נמצא איתה אכן רזה. 

התמונה השנייה- (התמונה השמאלית)- ניתן לראות בתמונה כי בעצם מוכרים את האישה כמו שמוכרים בשר, כי הצופים יכולים לקנות איזה חלק בגוף שרק ירצו. התמונה הזו מציגה את האישה הרזה, הבלונדינית, המתוחה בקיצור המושלמת, למכירה. 


מה באמת מושך את הגבר (צילום: הדמייה ערן יסעור) (צילום: הדמייה ערן יסעור)"לכל החיות יש אותם איברים" (צילום: הדמייה ערן יסעור) (צילום: הדמייה ערן יסעור)





תהיי יפה ותמכרי https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4495878,00.html (כתבה)

כיום אנו רואים כיצד התקשורת מדמה את גוף הנשים כמעט בכל פרסומת בטלוויזיה. בעלי החברות הגדולות בוחרים ללהק לתפקיד נשים רזות ויפות לטובת הרייטינג, גם אם זה אומר "למכור" את גוף האישה.
הכתבה מדברת על מחקר חדש אשר מסביר איך קורה שהמוח שלנו התרגל לראות נשים כאובייקט מיני.
במחקר, תמונות של נשים וגברים בלבוש מלא הוצגו לנבדקים. האנשים בתמונות היו בעלי מראה יומיומי וממוצע. הם צולמו כמעט באורך מלא - מהראש ועד הברכיים, כשהם עומדים ומביטים למצלמה. לאחר הקרנת התמונות הללו ולאחר הפסקה קצרה, הציגו לנבדקים על מסך המחשב שני אובייקטים חדשים: אחד מהם היה תמונה של אדם באורך מלא - באותה תצוגה שהוקרנה קודם לכן, בעוד שהשני הכיל אבר גוף בעל אופי מיני של אדם לבוש. ואז נשאלו הנבדקים אם הם זוכרים שכבר ראו בסדרת התמונות הראשונה את האיש או האישה שתמונתם או חלק גופם מוצג כעת מולם. התוצאות היו עקביות מאד: נשים זוהו בקלות רבה יותר כאשר חלקי גוף מיניים שלהן הוקרנו בנפרד על המסך, מאשר כאשר תמונת האישה כולה הוצגה לנבדקים. לעומת זאת, גברים זוהו במהירות רבה יותר כאשר הם הוצגו כתמונת גבר שלמה, ולא כאשר חלקי גופם המיניים הוצגו בנפרד על המסך.
המחקר מראה לראשונה שתפיסת נשים כאובייקט פולשת גם למוחות של נשים. יותר מכך, הנשים והגברים בתמונות היו אנשים לבושים ובעלי מראה רגיל ויומיומי, ולכן העובדה שנשים וגברים זוכרים טוב יותר חלקי גוף של נשים מאשר מראה גופם הכולל, היא מעניינת ביותר.

תוצאות המחקר מראות על כך שנשים אכן מושכות את העיניים של שני המינים. הגברים כגברים רוצים משהו רומנטי עם הנשים, מטעמי התעניינות. אז הנשים שצופות בנשים המוצגות מסתכלות עליהן בצורה של סריקה, אפשר להגיד קנאה וגורמות לעצמן לחשוב איך הבנות הללו נראות יותר טוב מהן- וכאן נכנס ההשפעה של אידאל היופי בפרסומות על הנשים השניות שלא נראות "מושלמות" כמו הבנות בפרסומות.  
זו הסיבה שרוב החברות בוחרות ללהק נשים רזות ויפות לתפקידים ראשיים, על מנת לקבל רייטינג. 

דיון בדילמה:

א. שאלת המחקר שלי עסקה בייצוג הנשים בתקשורת, התעסקתי יותר בפרסומות אך הכנסתי לא מעט את עולם הסרטים. אני חושבת שהשאלה שלי חשובה מאוד ומעניינת משום שכיום כמעט בכל פרסומת משתמשים בנשים כאובייקט מיני וכדרך מכירה, וכלל לא מתייחסים לאופי שלהן או לתכונות שלהן. הקריטריונים לקבלת אישה לפרסומות הם היותה רזה ויפה ולא חשוב מעבר. בעלי החברות מבינים שנשים מושכות תשומת לב ולכן החפצה זו בנשים לא נגמרת. אני חושבת שזה לא הגיוני וזו לא דרך מכירה, נשים לא צריכות להיות בפרסומות חצי ערומות רק בשביל רייטינג וקנייה. 
ב. התקשורת בעצם מחקה אוכלוסייה שלמה מן המסכים, נדיר ותראו בחורה מלאה מככבת בדמות ראשית או בחורה מלאה מדגמנת גנסים אך לעומת זאת, גברים מלאים לא חסר. דרך מכירה זו חייבת להיפסק ולכן ברצוני לשתף מספר פתרונות: 
1. צריך להעלות את המודעות של ייצוג הנשים בתקשורת על מנת שיהיה יותר תוכן פרסומות ובכלליות בתקשורת. צריך להכניס גם בנות מלאות ולמצוא דרך נוספת לגרום לפרסום לעבוד, כי מי קבע ובדק שרק רזות ויפות מוכרות? בסופו של דבר אם בפרסומת מוצגת חולצה על בחורה מלאה או רזה, והחולצה מצאת חן בעיניי הצופים, הם יקנו את החולצה. 
2. האם התנהגותה של התקשורת בעצם מבטלת אוכלוסיה שלמה? מה הסיבה שהתקשורת מתעלמת מנשים מלאות שהן פלח שוק לא מבוטל ? מי קבע מהם הקריטריונים ליופי? מדוע בוחרת התקשורת להתעלם מהבנות הללו שוודאי ניתן למצוא בנות מוכשרות לא פחות מכל הבנות הרזות הנבחרות לתפקידים מסוימים? התשובה היא חד משמעית רייטינג וקנייה. אך האם שווה לבנות מציאות שונה, שגורמת לצעירים תסכול ואובססיה לגבי המראה החיצוני שלהם בשביל עוד כמה שקלים? 
ג. הדילמה בעצם היא האם התקשורת פועלת נכון בביטול אוכלוסיה שלמה בשביל רייטינג למרות כל הסבל שעוברות אותן נערות צעירות שרואות בדוגמניות מודל לחיקוי? 
מצד אחד, הצרכנים- הצופים, ובעיקר הצופות אשר רוצות להיראות כמו הדוגמניות, הן רוצות את הדברים שיש להן, את הגוף, ואפילו את הדיבור. הן חשופות לעולם מזויף, הן רואות רק את הבחוץ הנוצץ והורוד ולא את הפנים ואת מה שעוברות הדוגמניות כדי להגיע לאיפה שהן.
מצד שני, היצרנים- אנשי התקשורת בתפקידים שונים, מחפשים רק את הרייטינג ואת החשיפה המקסימלית ומשתמשים בכל אמצעי המדיה לצורך כך. הם סבורים בכך שנשים רזות ויפות על סף השלמות יביאו את הכסף ואת תשומת הלב של הצופים. לפי היצרנים, פגיעתם תגיע כאשר יפסיקו ללהק בחורות רזות לפרסומות "כי מי רוצה לראות בחורה מלאה על המסך?" 
מצד שלישי, עולם התקשורת- בכלליות, הם מציגים את הכל, נותנים יד לחשיפה הנוראה הזו ולפגיעה באותן בנות צעירות שגדלות לפי הנורמה שהתקשורת מציגה לה. 


רפלקציה

א. בשנתיים האחרונות נחשפתי למגוון רחב של אפשרויות תקשורת וקיבלתי כלים שעוזרים לי להבין את יכולת ההשפעה של התקשורת עלינו הצופים.
למדתי כיצד ובאילו כלים משתמשת התקשורת כדי להעביר לנו מסרים ומידע מסוים. 
לדוגמא המושג סדר יום, היכולת של אמצעי התקשורת לקבוע על מה חשוב שנחשוב ומה חשוב שנתעסק בו. דוגמא נוספת, המושג הבניית מציאות, הדרך שבה המוען מעביר אלינו את המידע בדרך שהוא רוצה. וגורם לנו להבין את הדברים כפי שהוא רוצה שנבין. 
בעצם התקשורת היא הדבר העיקרי אשר משפיע על חשיבתנו,כל המידע שאנו קולטים מגיע משם. התקשורת תורמת לנו רבות בהעשרת הידע אך גם פוגעת. לדוגמא הצורה והדרך שהיא מציגה נשים, כחפץ. נשים צריכות להיות במטבח, רזות, יפות, ומפנקות את הגבר שלהן.
ניתן לראות כי התקשורת משפיעה על חשיבתנו בצורה קיצונית גם בבחירות, כיצד היא בוחרת להציג מתמודד אחד לעומת מתמודד שני. 
מלבד הכלים של התקשורת להעביר לנו מידע, למדתי דברים נוספים. 
למדתי צילום- זוויות צילום, תאורה, על מבנה המצלמה, כיצד צילמו בעבר והתפתחות הטכנולוגית בתחום. עריכה- למדתי להשתמש בתוכנת עריכה שנמצאת על המחשבים בחדר תקשורת, למדתי את החשיבות של הצגת המידע.
סאונד- למדתי את החשיבות של הסאונד, שמחתי לגלות עולם שלם שעומד מאחורי הסאונד שאנו רואים אותו כמובן מאליו. ועוד המון כלים שהתקשורת משתמשת בהם כאשר היא בונה סרט או כתבה לצופים. 
ב. צורת הלמידה במגמת תקשורת שונה משאר המקצועות. במגמה אנו עובדים דרך הבלוג בו אנו "שופכים" את כל המידע שרכשנו במהלך השיעורים. זו המחברת הדיגיטלית שלנו. אני חושבת שאנו, הדור של היום הוא דור טכנולוגי, ולכן כשאנו לומדים דרך המחשב זה מרגיש כמו הסביבה הטבעית שלנו. 
דרך נוספת היא, העברת המידע דרך סרטים, סרטונים, כתבות, תמונות. אנו לומדים בכיתה על נושא תאורטי מסוים ולאחר מכן הוא מובא להמחשה באמצעות סרט או תמונה שממחישים כיצד הנושא מיושם בפועל. 
לדוגמא התעסקנו בשיעור על זוויות צילום אז אנו נצפה בסרט ונתייחס בו על זוויות הצילום. 
דרך נוספת, עבודה בזוגות, בחלק מן השיעורים, העבודות היו בזוגות. הרגשתי שזה מאוד מפרה את החשיבה, את היצירתיות, זה נותן לכל אחד להביע ולתת את עצמו בעבודה ובסופו של דבר ממקסם את הדרך שבה בחרנו להציג אותה. 
דרך נוספת, העברת המידע על ידי תלמידי הכיתה. כלומר כל קבוצת תלמידים לוקחת על עצמה נושא מסוים שאותו היא תעביר בפני הכיתה, זה דורש מאיתנו הכנה לשיעור, העמקת הנושא שבחרנו לחקור, וחשיבה יצירתית על העברת הנושא. בדרך הזו המורה מוודא שבעצם למדנו את הנושא לעומק כי אנחנו אלה שצריכים להעביר אותו לכיתה, וזו דרך מצוינת לקלוט מידע משום שאנו התלמידים מדברים באותה שפה. 
לסיכום, אני אוהבת את דרך הלמידה במגמה היות והיא מגוונת ועשירה באמצעי למידה רבים ומעניינים. 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה