סטראוטיפ זהו דעה קדומה לקבוצה חברתית מסויימת הכמעט בלתי אפשרי לשינוי.
סטריאוטיפים הם תמונות בראשנו המציירות את העולם החברתי בצורה שתואמת את הערכים והאמונות שלנו. הסטריאוטיפ חלק בלתי נמנע מהחשיבה שלנו.
כלומר, זוהי הכללה הנעשית על-ידי מספר אנשים או במוחו של אדם אחד לגבי קבוצת אנשים אחרת.
הסטריאוטיפ מייחס תכונות לאנשים על-פי מאפייניהם החיצוניים (צבע עור, לבוש, מראה חיצוני ועוד),
המשייכים אותם לקטגוריה חברתית מסוימת.
סטריאוטיפים בעצם מטשטשים את השונות וההבדלים הקיימים בין הקבוצות.
סוגי סטריאוטיפים:
סטריאוטיפים מגדריים ומיניים- מחקרים מראים שעד שנות ה-90 המאוחרות כמעט שלא הוצגו נשים בתכני הטלוויזיה
השונים. גברים הוצגו בצורה יותר מכובדת, בכמות רבה יותר ובתפקידים בכירים יותר מאשר הנשים.
מאפיינים חיצוניים – סטריאוטיפ מסוג זה מקשר בין המראה וההופעה החיצונית לתכונות אופי.
לדוגמה: שמן מצחיק, בלונדינית טיפשה.
סטריאוטיפים המבוססים על גיל – ילדים: חסרי אונים, בני נוער: חסרי אחריות ומרדניים.
גזעניים ומעמדיים- הכללה שנעשית על בסיס גזע או מעמד.
לדוגמה: שחומי עור- סוחרי סמים, איטלקים: מאפיונרים. השחורים הוצגו שנים רבות כפושעים, בני המעמד נמוך
ובעייתיים כיום חל שיפור בייצוג השחורים בסיטקומים ובתוכניות אחרות.
לתקשורת יש נטייה להציג במקרים רבים קבוצות חברתיות באופן פשטני וסטריאוטיפי.
לא פעם ולא פעמיים התקשורת בוחרת להציג לנו קבוצות דרך תכונות המוכרות לנו משום שהסטריאוטיפ חוסך
בזמן ובמאמץ, ומאפשר ליוצר ולצופה להעביר משמעות וידע רחבים מבלי להאריך בעלילה ולהעמיס עליה פרטים.
הסטריאוטיפים ממיינים לנו את העולם בצורה היעילה ביותר.
יש לציין, שלא כל סטריאוטיפ בתקשורת מוצג באור שלילי.
ישנם סטריאוטיפים המציגים את האדם לפי תכונותיו ומאפייניו הטובות יותר.
אך, המוכרים ביותר לנו הנמענים בעולם התקשורת הינם הסטריאוטיפים השליליים הגורמים לנו לעוות את המציאות ו
לשפוט בני אדם לפי סטריאוטיפים אלו.
דוגמאות לסטריאוטיפים בתקשורת:
הקליפ מספר על שני נערים חברים ממוצא אתיופי.
בשיר שני הנערים נכנסים למכולת השכונתית שאותה מנהל אדם לבן וגונבים חטיפים.
כאשר הלבן רואה שהם מנסים לגנוב ממנו הם רצים אל האופניים שלהם ובורחים.
בחברה הישראלית ישנו סטריאוטיפ על האתיופים שהם מעורבים בפשע ואלימות בחייהם,
מסתובבים בכנופיות ומבצעים פשעים כגון גניבות, שודים ואף רצח.
בקליפ האתיופים מבצעים גונבים מאדם לבן ולכן השיר מצדיק את סטריאוטיפ זה.
בנוסף, בקליפ אביו של אחד הנערים משתמש באלימות כלפי בנו. השיר ממשיך להבליט את הסטריאוטיפ
הבולט על האתיופים- שימוש באלימות, חוסר מוסריות.
בתחילת הקליפ אדם מפורסם נמצא בחדרו עם הרבה בחורות בעלות מבנה גוף רזה ומפותח "90 60 90".
לחדרו נכנסים צלמי טלוויזיה ומצלמים אותו עם הבחורות כאשר הן לבושות בהלבשה תחתונה.
במהלך הקליפ מראים את הצלמים מצלמים אותו כשהוא נמצא עם בנות חשופות אשר צמודות אליו
והוא מפלרטט איתן- בביתו הענק והיוקרתי.
ניתן להבין כי רק בחורה אשר רזה ומפותחת יכולה להיות עם אדם ממעמד גבוה- מפורסם ועשיר בעל רכוש רב.
אישה שאינה במימדים הנתונים בקליפ אינה יכולה להיות עם אדם במעמד גבוה.
הקליפ מתאר את התמודדויות עם הסטנדרטים הגבוהים של חברת היופי ואת הפרעות האכילה הנגרמות מכך.
ישנו סטריאוטיפ אשר אומר שחייהן של הדוגמניות הם הטובים ביותר- כסף, פרסום, יופי, הערצה. כ
לומר אנו חושבים שהדוגמניות מאושרות בחייהן המושלמים.
הקליפ סותר את הסטריאוטיפ בכך שבמהלכו רואים את הנשים המשתתפות בתחרות מלכת היופי
ממויינות על פי משקלן ועושות דברים לא נורמטיבים על מנת להגיע למידות אשר דרושות להגיע
כדי להישאר בעולם הדוגמנות, למשל: הקאות , אכילת צמר גפן ובליעת כדורי הרזיה.
לסיום, הקליפ מראה לנו שהסטריאוטיפ אינו נכון: חייהן של הדוגמניות אינם מושלמים. הן מתמודדות
עם חוסר ביטחון עצמי ובעיות נפשיות רבות.
בקליפ ניתן לראות את מדונה משחקת אישה שרוצה לצאת רק עם גברים עשירים ובעלי מעמד
גבוה ושופטת אותם אך ורק על פי מראיהם החיצוני ורכושם ולא על פי האישיות שלהם.
הסטריאוטיפ המוצג בשיר הינו סטריאוטיפ מגדרי בו מדונה מציגה שהנשים אינן מתייחסות
לאישיותם של הגברים אלא הן רודפות בצע ומחפשות בגבר רק יופי, כסף ורכוש.